הנושא מובא לידיעת הציבור כבר בשלב זה, שכן מדובר לא רק בסקופ, אלא גם בסקופ רלוונטי לרבבות אנשים ויותר הגולשים באינטרנט, ורלוונטי ליוצרי חומר מקורי בנושא גורל החומר שכתבו. ונושא הקליקות, אף הוא מידע לא ידוע עד כה וחשוב, שכן אנשים היבחינו זמן רב, וכמה התלוננו בפני על התופעה - הן שאין להם דריסת רגל לאתרים שמאלניים "בעלי אף גבוה", והן שאם כן יש, מתייחסים לכתיבתם בלגלוג ובביטול. אך הם הישלימו עם התופעה, באמרם, "נו השמאלנים הם כאלה, מה לעשות"? אך כאן הבאתי מידע חדש, על כך שאין כאן רק עניין פוליטי או אפילו שכרון כוח, אלא לעיתים גניבת קניין רוחני, עבירה פלילית של לקיחת דבר במרמה, ותכופות עבירות על חוק לשון הרע.
עבירות קניין רוחני ברשת ותרבות הקליקות
אתרים וקבוצות מוכוונות פעילות ברשת בישראל, תכופות בעלי גישה שמאלנית כביכול, המפיצים מידע ומאמרים ברשת, מעורבים לעיתים בהפרה כבדה של זכויות קניין רוחני. להלן סקיצה סכמטית בנושא.
דוגמא אופיינית של עבירות קניין רוחני באינטרנט על ידי כותבת שמאלנית
http://www.notes.co.il/eshed/9595.asp
תלונה נפוצה:``באתרים רבים - השמאל שולטים, ומדכאים כותבים ימניים`` - זוהי קובלנה ששומעים מאנשים רבים, המציינים שאנשי שמאל השתלטו על צמתות מרכזיות במרחב האינטרנט בישראל ודוחקים החוצה אנשי ימין, תוך גילוי התנשאות ולגלגנות. האם הדבר נעשה לשם שמיים? לאו דווקא. גם לא למטרת שליטה גרידה. המטרה תכופות, היא כסף, דחיפת חברי קליקה לעמדות מפתח, וניכוס קניין רוחני רב היקף.
הנושאים הנידונים:
האם אתרים מסויימים פועלים כחוק? פוגענות חמקנית? גניבת קניין רוחני לכאורה, ניכוס קניין רוחני לכאורה, העדר הגנה אפקטיבית וברת קיימא על קניין רוחני. סיוע ישיר או עקיף להעתקת עבודות למטרת עמידה בדרישות התואר באוניברסיטאות ובמכללות, מצד סטודנטים בפרט במדעי הרוח והחברה. רשתות עברייניות להפצת עבודות. הפרקטיקה הנפוצה - במידה שניתן - הצנעת וביזוי יוצרי החומר, הכפשתם, הכפשה מצד מגיבים אנונימיים, הטלת קלון. סיוע לגניבת קניין רוחני. רווחים שלא במשפט. פסיקה ותקדימים בנושאי קניין רוחני. מצגי שווא. עורכים וכותבים המעורבים לכאורא בפלילים. הבטי לקיחת דבר במרמה. הערכות נזקים: עוגמת נפש, לשון הרע, התבזות, הזלגת זמן כבדה. הבטי תביעה פלילית. הבטי תביעה אזרחית. הזלגת זמן בעילות שווא. הטרדה כבדה. קבלת סעד החוק.
נושאים נילווים: הפרקטיקה של רכישת תארים אקדמים שלא בדין מצד אנשים באדמיניסטרציה, בפקידות, בממשל בישראל. המקרה של אוניברסיטת לטבייה וסניפים מקומיים של אוניברסיטאות מדרג נמוך בישראל. המקרה של ח"כ פרץ. המקרה של מר בן שבת, לשעבר יו"ר הסתדרות המורים בישראל.
נושאים נוספים: פעולה במסגרת "קליקות" סגורות, לרוב שמאלניות-כביכול ומתנשאות.
קישור: כתבה המצביעה על כך שאתר שמאלני מסויים, המציג עצמו "כפתוח" לקליטת בעלי מאמרים, אינו אלא קליקה סגורה.
http://www.thecoils.com/2006/03/23/notes-and-israeli-blogosphere
הזרמת נכסים רוחניים ופירות עמל של אחרים לחברי הקליקות. עבירות כבדות על דיני קניין רוחני כתוצר נילווה. הפרקטיקה של מצג שווא של אליטיזם. נושא הכוונה הפלילית: עבירות על קניין רוחני באופן המודע לעצמו רק למחצה - הן עקב שגירות העניין, הן עקב טיבם הערטילאי מבחינה פיזית של קנייניים רוחניים, הן עקב האפשרות לשנות פה ושם שינויים לא מהותיים, והן עקב הביטחה ביכולת המילולית הגבוהה להפוך העבירה להפיכה כביכול, עקב מצג מתמם, ומלל מחפה, ממסך ומסיח קשב. מגמה להכפשת וביזוי אנשים שחלקים מעבודתם או רעיונותיהם מנוכסים על ידי חברים הפועלים במסגרת הקליקה או האתר הנוקטים בעבירות. אקסלוסיביות, שרירות, אבסורדים צורמים ולכאורה חסרי פשר. מצג שגור של אוביקטיביות חסרת הטייה: קבלה אקראית של מספר אנשים מחוץ לקליקה, למיסוך בפומבי של התופעה. מיתוג ל"גובה" במצגי שווא.
אלמנטים קרטליסטים של שיתוף מידע והומוגניות בין בעלי וחברי אתרים והקליקות המעורבים בנושא.
נושא נלווה: קרטליזם רעיוני. זיקות לבינוניות רעיונית. סינון והצנעת כותבים ובעלי רעיונות מבריקים וחריגים, שרעיונותיהם מנוכסים, תוך הוספת ווריאציות קלות ווסרבול החומר.
הפרוש האמריקני הנרחב במסגרת דיני קופירייטס בארה"ב כיום.
הפרוש הישראלי המצומצם. לגונות בחוק ובאכיפה הישראלית בנושאי קניין רוחני.
_______
העליתי בעבר את הנושא במספר לא מועט של כתבות. להלן קטע קצר: גניבת קניין רוחני בישראל כמכת מדינה:
משרד הסחר האמריקני שוב דירג, באפריל 2005, את ישראל כניצבת באחד המקומות הגבוהים בעולם בגניבת וחמס קניין אינטלקטואלי. לפני כחצי שנה נחשפה העובדה כי מנגינת שיר שהפך כמעט הימנון לאומי, "ירושלים של זהב" היתה פלגיאט על שיר עם בסקי בביצוע הזמר הספרדי הגדול פאקו איבנז. ספרו האחרון של סמי מיכאל הוא לכאורה פלגיאט על ספר משנות ה-70 של סופר פלשתינאי. לפני 7 חדשים נחשפה פרשה בה אנשי עסקים בישראל גנבו זה מזה מערכי מידע שיוצרו בעמל רב תוך שימוש בתוכנה פירטית. נישאלת השאלה האם גניבת הקניין הרוחני בישראל היא פעולה פלילית רציונאלית למטרת מיקסום תועלת ורווחים במימדים שונים שלא במשפט; או אולי משהו מעין עווית גנבנית-קלפטומנית בלתי נישלטת? ואולי אין הדבר נעשה בהכרה מלאה ותוך פיתוח כוונה פלילית mens rea במובן המקובל, ומדוע?
_______
נושאים משלימים:
פלגיאריזם כמכת מדינה בישראל. אפילו ''התקווה'' הוא פלגיאט, במנגינה וגם במילים...
מנגינת "התקווה" נגנבה מהמלחין הצכי בדז'יך סמטנה (1824-1884) שהיה הקומפוזיטור הלאומי של בוהמיה. זאת מתוך הפרק הראשון של היצירה "ולטאבה"(Vltava - על שם הנהר ולטאבה העובר בפראג) - המוכרת בעברית גם כ"מולדבה". את המנגינה התאים לשיר שמואל כהן, שעלה ממולדובה ב-1888 והתיישב בראשון לציון. כהן טען, לאחר שהפלגיאט התגלה, שאת המנגינה נטל משיר איכרים עממי מולדבי הקרוי "אויס צ'יא" או "העגלה והשוורים" http://www.cramim.rishon.k12.il/rishon/romani.mp3 אותו הכיר מילדותו ברומניה. יש הטוענים שסמטנה שאב אף הוא ביצירתו מאותו שיר, ומכאן הדמיון.
גם המילים של נפתלי הרץ אימבר, יליד רומניה, יש בהם משהוא מהפלגיאט. התבנית השירית של "התקווה", עם החזרות "כל עוד... כל עוד..." בראש כל בית, לקוחה משיר שהתפרסם בשנתון "ביכורי העתים החדשים" (1845). היה זה שירו של מנדל שטרן "מענה" - תרגום "שירי הריין" של ניקלאוס בקר. מותר גם להניח שכיליד גליציה לא נעלם מאימבר משפט הפתיחה של ההמנון הפולני - "עוד לא אבדה פולין"...
במהלך שנות מדינת ישראל דרשו גורמים שונים, מעת לעת, לשנות או להחליף את המנון "התקווה". ב-1967 הגיש חבר הכנסת אורי אבנרי הצעת חוק, להחליף את ההמנון לשירה של המשוררת נעמי שמר - ירושלים של זהב - שאף הוא, כאמור, התגלה לפני שנה כפלגיאט...ימים ספורים לפני מותה, התוודתה נעמי שמר בפני גיל אלדמע כי גנבה את מנגינת "ירושלים של זהב" מנעימה בסקית עממית שנוגנה בזמנו על ידי פאקו איבנז.
שמר כתבה לאלדמע שהיא חשה שמחלת הסרטן בה לקתה הייתה עונש על המעשה הזה והיא הירשתה לו לפרסם את הדברים ברבים. אבל הדבר הזה היה סוד גלוי בכמה חוגים, שדאגו להסתירו בקפידה, הרבה לפני וידוייה של שמר, שכנראה רצתה לטהר את עצמה, שכן הדבר הזה היה כבר ידוע, והיא תארה לעצמה שבמוקדם או במאוחר זה יפרוץ החוצה ויתגלה ברבים.
כתב אורי אבנרי בנושא:
לדבריה, לא גנבה את השיר באופן מודע, אלא הפנימה אותו באופן לא-מודע וחשבה שהוא שלה. זאת הייתה, לדבריה, "תאונת עבודה." היא גם טרחה להסביר ששינתה בשיר שמונה תיבות, וכך, על פי חוק, הייתה רשאית לגבות במשך 38 השנים תמלוגים עבורו.
עד כאן טוב ויפה. יכול לקרות לכל אחד. אתה שומע או רואה משהו, זה נקלט בתת-ההכרה שלך, ואחר-כך נדמה לך שזה רעיון שלך. אלא שבמקרה זה קרה משהו יותר חמור: כאשר שאלו אותה כמה פעמים על הדמיון בין השירים, היא הגיבה בזעם, הכחישה כל דמיון ואף תקפה את השואלים. אבל במכתב-הווידוי שלה, ערב מותה, ציינה שייסורי החרטה אכלו אותה, ואולי אף גרמו בסוף למחלת הסרטן שקיפחה את חייה.
עד כאן, סיפור נוגע ללב אבל לא ממש חשוב. מלחינה נהדרת שגתה, השיר שלה הוא פלגיאט.
אלא שזאת לא הייתה מלחינה רגילה, וזה גם לא שיר רגיל.
____________
ומה שלא ידוע - עגנון, חביב בממסד, כפלגיאריסט וגרפומן?
ראו מאמרי: כשאורי צבי גרינברג בכה
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-7405-00.html?tag=5-16-38
נאום פרס הנובל, 1966, שזיכה את עגנון בתהילה בינלאומית רבה, היה פלגיאט על המשוררת הנפלאה אלזה לסקר שילר ועל אורי צבי גרינברג. אלזה לסקר שילר עלתה מגרמנייה בשנות ה-30 וחיתה בעוני וחוסר כל, תוך שהיא הולכת ומאבדת את שפיותה בגלל אי הכרת הממסד הבולשביקי במשוררת האינדיוידואליסטית. בעוד עגנון, חביב הממסד, זכה בכיבודים אין ספור.
הפלגיאט של עגנון בנאום הנובל המפורסם, מאלזה לסקר שילר ומאצ"ג
www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=398352
דיאלוג שלי עם הפילוסוף הדגול פרופ' יוסף אגסי שכתב לי בתשובה למאמרי: כן, עגנון - פלגיאריסט חסר בושה
www.faz.co.il/reply?id=2024&rep=42500&LastView=2004-09-23%2006%3A37%3A20
מאמרי: עגנון כפלגיאריסט וגרפומן
http://www.faz.co.il/story?id=2024&NewOnly=1&LastView=2004-09-23%2006%3A37%3A20
אשר לידיעה הקטנה ב"הארץ" לפני שנתיים אודות עגנון (ראו הקישור השני), היא היתה מוצנעת, שולית, ולא עסקה במשמעות הדברים, טיפלה בנושא תוך הצנעה ותוך כיבוס מילים. קראו לפלגיאט "השאלתו של עגנון"... וכי גורמי שמאל ממסדיים כלשהם, יקראו כאן לילד בשמו המדוייק - הבאתי בנושא מידע נוסף, לאחר שהתעוררתי לעסוק בעניין (בעקבות הידיעה בהארץ) אודות פלגיאט גם ביצירתו הכללית של עגנון (ולא רק בנאום הנובל שלו בסטוקהולם, 1966) למשל מפרנץ קפקא..
________________________
הפראים האינטלקטואליים נושאי תרבות השקר
א. הפראים האינטלקטואלים שהתברגו בצמתות הכוח של התרבות בישראל
רבים הנושאים כיום בישראל את דגל החילוניות הנאורה רחוקים מהחילוניות ההרצליאנית. ה``חילוניות`` ההרצליאנית היתה ליברליזם, חשיבה יוצרת, עומק, ובעיקר גישה מוסרית. ארה``ב או צרפת למשל הם מדינות חילוניות המבוססות על אתוס מוסרי וליברלי.
מרבית בעלי רטוריקת החילונות הנאורה בישראל הם ההפך הגמור מכך. את מקום הגישה המוסרית והמחוייבות העמוקה לליברליזם וקידמה ירשה תפעוליות עקרה נעדרת כל בסיס מוסרי וליברלי, כשתחליף לאלה באה, במובן היום יומי והקיומי הפשוט, גישה צינית בחוג מקורבים, ומשפטים קצרים ושיטחיים הנורים מהמותן בהם משובצת אסוסיאציה או שתיים בעלת ניראות של תרבות או המשגה גבוהות. אסוסיאציות ומושגים אלה לקוחים לרוב מעיתון "הארץ", או מספר נחשב שעילעלו בו בעקבות המלצה. אלה מותזים ללא שילוב קוהרנטי במסכת מורכבת כלשהי, בבחינת ברק המתחיל משום מקום וניפסק בשום מקום.
ותכופות טון צדקני, ותחושת צדקתנות עצמית גבוהה, כתחליף להבנה עמוקה מה הוא למשל צדק חלוקתי ומהו מוסר אינדיבידואלי המקדם בנייה מישקית, חברתית ומדעית.
כך למשל, צדק חלוקתי בודאי שאינו העברות מסיביות של קניינים הניגזלים מרוב האוכלוסיה לחוגים אוליגרכיים; בודאי שאינו הזרמת אשראי על ידי הבנקים לקבוצות מקורבים, ומניעתו ממגזרים רבים בישראל, דבר הבולם התפתחות; וודאי שאינו קרטליזם ממלכתי-משקי צפיד כתחליף לכלכלת שוק, אך תוך רטוריקה של כלכלת שוק. וזאת כאשר בשם ה"הפרטה" נימכרים ניכסי המדינה ואזרחיה במחיר נמוך להפליא לקומץ אוליגארכים, שצמחו מתוך הממסד והוזרמו אליהם כספי ענק והטבות שניגזלו מאזרחי ישראל. וודאי שאינו קשרים אוליגרכיים כגורמי קידום באדמיניסטרציית המדינה ומוסדותיה; הוא גם רחוק מלהיות גזל כספי פיצויים מניצולי שואה ויורשיהם מצד הבנקים ומוסדות שילטון; ועוד.
כתוצאה מאתיקה מדוללת ועקרונות קידום שרירותיים וחסרי זיקה לכישרון ותרומה בונה, ברוב צמתות הכוח , התקשורת, האקדמייה, ובשאר מערכות המדינה, מרבדים ברמות ההיררכיה הגבוהות והבינוניות-עליונות את מוקדי הכוח, הכלכלה והתרבות הישראלית אנשים הזריזים להשתלט על מערכי ידע, אך הלוקים ביכולת לנהל, לבקר, לתחזק, לקדם או ליצור מערכות מורכבות.
אם נדבר על טיפוס אידאלי ברוח הסוציולוג הדגול מקס וובר, הרי שניתן לתת מתווה סכמטי של טיפוס האישיות הזה, שיכונה ``הנוסק``. הנוסק המצוי אינו יכול לשים לב ליותר מכוון חשיבה אחד בו זמנית, ומתקשה להבחין בסתירות לתזה הראשונית הקצרה שלו, ולכן הוא גם אינו יכול לפתח אותה הלאה, על מנת לתת פתרונות טובים ומקדמים לבעיות מורכבות. מטבע הדברים שבכל מקום (בתעשייה האוירית למשל) הנוסקים ואנשים בדרגי ביניים יתעלקו בהמוניהם על הבודדים שכן יש להם יכולת לקדם דברים חדשים ועדיין לא ברחו ממתעלקיהם הריקים וחסרי הבסיס האתי.
איני יודע למה להשוות זן זה: האם לדור הרביעי המנוון של האליטה במדינת הצלבנים? אך אין הם נהנתנים דקדנטיים כמוהם, אלא ניראים כאנשים ישירים ובעלי יכולת להשקיע מאמץ.
רק שהם במידה רבה ריקים מתוכן, נעדרי אתיקה, ועקרים מבחינת גישה יוצרת ובונה.
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
